מזרחי נ' קיבוץ דפנה - אגודה שיתופית בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפני שתי תביעות המתייחסות ליחסי השכירות שהתקיימו בין התובע לנתבעת 1 (להלן: "הקיבוץ").

בהתאם להסכמי הרשאה מיום 14.10.07 ומיום 29.10.08, שכר התובע מהקיבוץ מבנה לצורך הפעלת פאב. לטענת התובע, הקיבוץ באמצעות הנתבע 2 (להלן: "בדולח"), אשר שימש כשומר בשער הקיבוץ מטעם הקיבוץ, הפר את ההסכמים עימו ושני הנתבעים גרמו לו נזקים כספיים ניכרים בשל התנהלות בדולח. לטענת התובע, בדולח מנע רבים ממבקרי הפאב אותו הפעיל בשם ג'נגו פאב (להלן: "הפאב"), להגיע לפאב. התובע טען כי בדולח נהג לומר למבקרים כי הפאב סגור, או כי אין פאב בקיבוץ, או כי אין מה לעשות בפאב, או כי הפאב נסגר בשעה 2:00 ולא יוכלו לצאת לאחר מכן ואף הפנה את המבקרים למקומות בילוי אחרים.

כן טען התובע כי הקיבוץ התעמר בו בכך שבסיום תקופת ההסכם השני (30.10.09), סירב לחתום עימו על הסכם הרשאה נוסף, הודיע לתובע כי מבטחת הקיבוץ לא תמשיך לבטח בביטוח אחריות צד ג' את הפאב (למרות שבשנים שקדמו הסכים הקיבוץ כי מבטחתו תבטח אף את הפעילות בפאב ולמרות הקושי הקיים לביצוע ביטוחים מהסוג המבוקש לפאב). כן טען התובע כי חויב במשך מס' חודשים בתשלום ארנונה בגין מקלט שאינו מחויב בדמי ארנונה. בנוסף טען התובע כי הקיבוץ גבה ממנו תשלומי יתר בניגוד למוסכם.

עוד טען התובע כי הקיבוץ הסיר את מערכת כיבוי האש בפאב, לא שילם על פגמים חוזרים במערכת החשמל ואף ניתק את קו הטלפון בפאב ללא שום התראה.

הנזקים שנתבעו ע"י התובע הינם: אבדן השקעותיו במושכר, אבדן הכנסה לתקופה של 3 שנים לאור התנכלות בדולח אשר גרם למבקרים לא להגיע לפאב, אבדן פיתוח וגידול מוניטין, הפסד הכנסה ל-11 ימים בהם נלקחה, לטענתו, מערכת הכיבוי מהפאב ע"י הקיבוץ, הפסד הכנסה לתקופה של 7 ימים במהלכם נותק קו הטלפון בפאב, נזק עבור חיובי יתר בדמי שכירות מעבר למוסכם, חיוב ארנונה בניגוד לדין, חיובי תרבות שונים בסכומים שלא הוסכמו ותיקוני חשמל ששולמו על ידו.

2.הנתבעים טענו כי התובע מנסה להטיל את האשם בכישלון העסקי של הפאב, לפתחם, זאת בעוד פעילות בדולח הייתה בהתאם להסכמי ההרשאה.

לטענת הנתבעים בהתאם לסעיף 10 להסכם נקבע כי הקיבוץ רשאי לסרב להכניס אנשים לשטח הקיבוץ מטעמי ביטחון. כן נטען כי הפאב לא היה פעיל בימים ראשון, שני ורביעי (למעט תקופה מסוימת במהלך שנת 2008 בה פעל גם בימי ראשון) וכי לא הותרה כניסת אנשים לקיבוץ מטעמי ביטחון, לאור פריצות, עסקאות סמים וכיו"ב שארעו בקיבוצים באזור. לטענת הנתבעים למרות שהתובע היה אמור להודיע לבדולח על ימי הפעילות, לא הודיע לבדולח על ימים אלו. לפיכך, טענו הנתבעים כי המקרים הבודדים שנמנעה כניסת אנשים לקיבוץ היו כשהיה יסוד להניח שהכניסה תסכן את בטחון תושבי הקיבוץ או רכושם, או במקרים בהם סבר בדולח כי הפאב סגור עקב מחדלי התובע עצמו לדווח על פתיחת הפאב בימים שלא היה אמור להיות פתוח.

הקיבוץ טען כי מעולם לא הובטח לתובע כי חוזה ההרשאה עימו יוארך מעבר לתקופת ההסכם. בתביעה שהגיש הקיבוץ נגד התובע נתבעו תשלומים אותם היה אמור התובע לשלם לקיבוץ ושלא שולמו על ידו מ-4/10. הקיבוץ הפנה לפסק דין שניתן בתביעה לפינוי שהגיש נגד התובע על פיו נקבע כי על התובע לפנות את המבנה עד ליום 1.6.11 ותבע לפיכך את התשלומים עד למועד זה.

3.בכתב הגנתו לתביעה שהגיש נגדו הקיבוץ, טען התובע כי פעל בהתאם לפסק הדין לפינוי ונציגת הקיבוץ חתמה ביום 1.6.11 על פרוטוקול מסירה על פיו, אינו חייב מאומה לקיבוץ.

לטענת התובע בחתימה על פרוטוקול המסירה, ויתר הקיבוץ על טענותיו לחובות כספים וכי כל טענה לחוב הינה טענה בע"פ נגד מסמך בכתב.

בנוסף טען התובע טענת קיזוז בגין תשלומי יתר ששילם לקיבוץ. התובע פרט את תשלומי היתר המסתכמים לטענתו לסך של 14,865 ₪.

עוד טען התובע כי ע"פ פסק הדין לפינוי נקבע כי תקופת השכירות הסתיימה ביום 17.2.11 בעוד שהקיבוץ תבע תשלומים מעבר לתקופה זו ועד 5/11. עוד טען התובע כי אינו היחיד החתום על הסכמי ההרשאה, בעוד שהקיבוץ בחר להגיש את התביעה נגדו בלבד.

4.מטעם התובע העידו – התובע, מר רועי קנר – שהפעיל את הפאב בתקופה שקדמה להשכרתו לתובע ,ניר בליבשטיין (להלן: "ניר") ועדי אשכנזי (להלן: "עדי") - אשר העידו על הפעמים בהם הגיעו לפאב. כן העיד רו"ח בראזני אשר נתן חוות דעת מטעם התובע.

מטעם הנתבעת העידו: בדולח, מר בוגוסלבסקי – המנהל של הקיבוץ, מר אלי לבנה (להלן: לבנה") – שהיה ממונה על השכרת הנכסים בקיבוץ, גב' רינה אביגדור – מנהלת חשבונות בקיבוץ (להלן: "מנהלת החשבונות"), גב' רינה זהבי (להלן: "רינה"), ליאור שלף (להלן: "שלף") - שהעיד על בילוייו בפאבים באזור לרבות בפאב. כן העיד רו"ח חנגה אשר נתן חוות דעת מטעם הנתבעים.

דיון:

5.הטענה לנזקים בגין התנהלות בדולח – לאחר שעיינתי בכל המסמכים והטיעונים שבפני, ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות העדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבוע שהתנהלות בדולח היא שהביאה לנזקים הנטענים. בנוסף, לא הוכח גובה הנזקים הנטענים:

6.בראשית הדברים, אני מוצאת להדגיש כי תקופת הסכם ההרשאה הראשון הייתה עד ליום 30.4.08 בלבד. ע"פ סעיף 18 לתצהיר התובע, כבר בראשית 2008 פנה בתלונות לנציגי הקיבוץ ולמר בדולח בגין התנהלות מר בדולח. התובע היה מודע להתנהלות בדולח ובחר למרות זאת לממש את תקופת האופציה בהסכם הראשון, ואף לחתום על הסכם נוסף. גם כשהסתיימה תקופת ההסכם השני לא פינה התובע את המבנה ואף התנגד לתביעת הפינוי שהוגשה נגדו, ופינה את המבנה רק לאחר מתן פסק דין לפינוי בתיק תא"ח 26273-11-10 (להלן: "תביעת הפינוי"). התנהלות זו של התובע, מצביעה על כך שלא היה מדובר בבעיה כה חמורה כנטען, שאלמלא כן הרי היה התובע בוחר לסיים את ההתקשרות במועדה, 6 חודשים בלבד לאחר ששכר את המבנה, ולא להגדיל את נזקיו תוך עמידה על הארכת ההסכמים, פעמיים!!! התובע העיד כי אם היה נתקל בבדולח לפני פתיחת הפאב לא היה פותח אותו (עמ' 26 שורה 19), ואולם הצהיר מפורשות בתצהירו כי כבר בתחילת 2008 גילה את הבעיה (ראה גם בעמ' 25 שורה 23). אם כך, מדוע לא הפסיק התובע להפעיל את הפאב כבר בתום הסכם ההרשאה הראשון. יש לזכור כי ההשקעות בפאב גם, לטענת התובע, עמדו ע"ס של 30,204 ₪ בלבד בעוד שעתה הוא תובע הפסדי ההכנסה בסך של מאות אלפי שקלים! גם מתמליל השיחה בין התובע ללבנה עולה כי באותה שיחה לא הזכיר התובע כלל את נושא בדולח. ברי כי ככל שהיה מדובר בבעיה חמורה כנטען, הייתה צריכה הבעיה לעלות באופן ברור ומפורט באותה שיחה.

טענת התובע בסיכומי התשובה שהגיש, כאילו החל לערוך את התביעה, עוד בטרם הוגשה התביעה לפינויו, תמוהה נוכח העובדה שהתובע כאמור סירב לפנות את הפאב. במצב בו נגרמים לתובע נזקים כה חמורים כנטען, אמור היה התובע לסיים את ההתקשרות מוקדם ככל הניתן ולא להתעקש על המשכה.

זאת ועוד, וכפי שיפורט, שני העדים שהעיד התובע לעניין טענתו כי בדולח הוא זה שגרם לירידה הנטענת בכמות הבליינים, הרי כן נכנסו לפאב בפעמים בהם הגיעו לפאב והעידו מפורשות כי דבריו של בדולח לא מנעו מהם להיכנס. העובדה שהתובע לא העיד ולו עד אחד אשר יעיד כי כתוצאה מדבריו של בדולח בחר לא להיכנס לפאב, יש בה כדי לשמש כנגד גרסתו של התובע וראה הפירוט בהמשך.